סטימצקי 2005 בע"מ נ' ספרים עם ריח טוב בע"מ ואח'

החלטה

א.מושא הבקשה ועיקר טענות בעלי הדין

1.בפני בקשת המבקשת, היא הנתבעת 1 בתביעה שהגישה משיבה 1 (להלן: "סטימצקי") והתובעת שכנגד, לתיקון כתב תביעתה שכנגד ולחלופין להתיר לה לפצל את סעדיה.

2.המדובר בתובענה שכנגד שהגישה המבקשת לאחר שקיבלה רשות להגן כנגד תביעת סטימצקי מכוח שטרות בטחון שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. בתובענה שכנגד, טוענת המבקשת כי המשיבות הפרו את הוראותיו של הסכם זיכיון שנחתם בין הצדדים ביום 25.10.00, המסדיר את מערכת היחסים בין המבקשת כזכיינית המפעילה חנות של רשת "סטימצקי" לבין המשיבות כמעניקות הזיכיון.

3.המבקשת טוענת כי במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק זה, פנתה היא יחד עם המשיבים הפורמאליים (הנתבעים 2-3) לרו"ח ראמי חזאן (להלן: "רו"ח חזאן") לשם קבלת חוו"ד של איש מקצוע שלא היה קשור להליכים נשוא התובענה, וכי במסגרת חוות דעתו מיום 13.8.10, חשף רו"ח חזאן וכימת סעדים נוספים להם זכאית המבקשת מאת המשיבות, בשל הפרתן את הוראות הסכם הזיכיון, הפרות להן לא היו מודעים המבקשת והמשיבים הפורמאליים, ואף לא להיקף הנזק שנגרם בגינן (סעיף 9 לבקשה).

4.לפיכך, ביקשה המבקשת לתקן את כתב תביעתה על ידי הוספת סעדים כדלקמן:

סעד של פיצוי בסך 52,410 ₪ בגין אי הענקת שיעור ההנחה לו זכאית היתה המבקשת לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים;

סעד של פיצוי בסך 66,982 ₪ בגין גביית עמלות מאת המבקשת על תווי קניה או תעודות שי בניגוד להוראות ההסכם;

כימות לרכיב תביעה של פיצוי בגין חריגה מהסכם הזיכיון בכל הנוגע לתדירות עריכת המבצעים בסך 259,960 ₪.

סה"כ, מבוקש לתקן את סכום התביעה שכנגד לכדי סך 819,478 ₪.

5.סטימצקי והמשיבות האחרות שהתנגדו לבקשה טענו כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי רב, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחה מטעם הנתבעים ומבלי ששיהוי זה נומק בטעם כלשהו. כמו כן, טוענות המשיבות כי המבקשת נאחזה בתירוץ קלוש, שכן המבקשת הסתייעה ברו"ח חיצוני למן תחילת ההליך דנן ואחזה בחוות דעת חשבונאית כבר אז. מכל מקום טוענות המשיבות כי עיון לגופם של התיקונים המבוקשים מעלה כי מדובר בנתונים שהיו בידיעת המבקשת למן תחילת ההליך. בנוסף, מתנגדות המשיבות לבקשה החלופית למתן היתר לפיצול סעדים, שכן לא ניתן כל נימוק או טעם מדוע יש ליתן סעד זה שהינו סעד הניתן במשורה כחריג לכללי סדרי הדין.

6.המבקשת טענה בפני כי יש להתיר את התיקון בהתבסס על גישתו הליברלית של בית המשפט בסוגיית מתן היתר לתיקון כתבי טענות.

ב.דיון והכרעה

1.אכן כלל נקוט הוא מימים ימימה ולפיו בית המשפט ינהג ברוחב לב ויענה בדרך כלל לבקשה לתקן כתבי טענות.

אבן הבוחן העיקרית לאישור בקשת תיקון הינה, האם יש בתיקון כתב הטענות משום תרומה עניינית לבירור השאלות האמיתיות השרויות במחלוקת; אולם בצד זו תיבחנה גם הסוגיות הנוגעות לעיתוי הגשת הבקשה ויעילות הדיון.

השוו: רע"א 10307/06 לופז נ. מ"י משרד הבריאות (פורסם בנבו).

2.כמו כן, יביא בית המשפט בחשבון לחובת המבקש גם שיקולים בדבר שיהוי וחוסר תום לב.

ע"א 3092/90 אגמון נ. פלדבוי (פד"י מ"ו (3) 214).

3.אין חולק גם על ההלכה לפיה אין להתיר בקשה לתיקון מקום בו זו נועדה לעקוף את האפשרות להעלות טענת התיישנות.

(השוו: ע"א 728/79 קירור אגו"ש נ. זייד (פד"י ל"ב (4) 125).